מקבץ קטעים מתוך הספר:

 

אין בנמצא אדם, והוא משכמו ומעלה וקרוי מנהיג, שיהיה מחונן בכל המעלות. אילו נתברך בכל המעלות, לא היה מגיע למדרגה של מנהיג. צירוף של כל המעלות היה בוודאי משתק אותו. כל מנהיג ציבורי ניחן, בין השאר, בתכונה ראשית אחת, והיא הקובעת.

מה הייתה התכונה הראשית של משה שרת? הפתוס המוסרי של אדם היודע שאת חייו הוא מכלכל באמות מידה של מצפונו השלם, של מצפונו הבלתי מצולק. עם מותו של משה יתכן כי במדינת ישראל נכרתה לפי שעה סמכות מוסרית שאין עליה עוררין. (זלמן ארן)

 

* * * *

 

שני טיפוסים של מנהיגים יהודים מצויים בתולדותינו. אחד שכיניתיו "קנאי" ואחד שנקרא בפי "צדק". אחד שרק הרעיון נחשב בעיניו והוא מוכן להקריב בני אדם, להתאכזר, להקשיח, לנהוג בבוגדנות כל זמן שיש בכך לסייע בהגשמת אידיאלים, ואחד הוא צדיק, שהאהבה לעמו ולכל אחד ואחד מבני עמו שקולה אצלו כנגד הכל. משה שרת נמנה, ללא ספק, עם הטיפוס השני, ופעמים הרבה נענש על סגולה זאת. (נחום גולדמן)

 

* * * *

 

את שליחות חייו ראה במערכות למען עם ישראל, למען עם ישראל, למען תפיסת מקום בשבילו בתוך חברת העמים. במערכות אלה חולל גדולות, ושמו יישאר קשור קשר אמיץ לכל ההישגים שהושגו בתחום זה. השכלתו, תרבותו, סגנונו, כושר דיבורו – כל אלה העניקו לו, בהערכת הציבוריות הבינלאומית, דרגה אשר גם מדינאים הצומחים מתוך עמים גדולים יותר, רואים כמטרת שאיפתם להגיע אליה. (מאמר מערכת, "הארץ")

 

* * * *

 

לתנועה הז'בוטינסקאית היו חילוקי דעות עמוקים עם משה שרת. דרכו המדינית לא היתה דרכנו. היה לנו ריב מר עם משה שרת. היינו בני- פלוגתא. אולם משה שרת היה יריב בעל שיעור קומה. אנו מרכינים את ראשינו בכבוד ליריב, שתרם את תרומתו לתחיית האומה לפי דרכו ועמד כל ימי חייו במערכות ישראל. (דבר המערכת, "חרות")

 

* * * *

 

האיש משה שרת, שכמעט נשכח בארץ, היה מדינאי דגול. הוא צדק בעניין גרמניה, הוא צדק בעניין האוריינטציה המערבית של ישראל וככל הנראה צדק גם בגישתו לעימות הערבי-ישראלי. בכל אלה היה קולו קול התבונה המדינית וראיית הנולד. (פרופ' בנימין נויברגר)

 

* * * *

 

משה שרת חסר בימינו לא רק לידידיו ולמעריציו, אלא לתרבותנו הלאומית הלוקה בטוהר המידות, המזניחה את טיפוח הרגשות האנושיים והאדישה לגילויי פראות. גם התנועה שבה צמח שרת זקוקה לרענון המחשבה והמעשה. (גדעון רפאל)

 

* * * *

 

היום, לאחר חמש מלחמות, אלפי קורבנות והכנות בלתי פוסקות באזור למלחמה הבאה, אי-אפשר להיפטר מהמחשבה המנקרת והטורדת: מה היה עולה בגורלנו אילו הועמדה תורתו המדינית של שרת למבחן ממשי של מציאות הימים ההם? האם אפשר להתאימה ולבחון אותה בזמן הזה? לא הדחתו של שרת היתה הטרגדיה האמיתית שלו, אלא פסילת דרכו. זו גם הטרגדיה של הגדולה של המדינה, שאותה רוצים הכל לשכוח ולהשכיח. (יוסי שריד)

 

* * * *

 

משה שרת היה איש מאוזן בתקופה לא מאוזנת, איש המבקש את ההסכם וההסכמה בתקופה של קריאת תיגר. עקירתו של משה שרת מן השדה המדיני הישראלי עירערה את האיזון בין העזה לבין חוכמת ההגבלה העצמית. אפשר רק להביע את דאבון הלב על כי מנהיגים מטיפוסו ומשיעור קומתו של משה שרת אינם מצויים עוד בנוף המדיני הישראלי. (פרופ' ישראל קולת)

 

* * * *

 

לפרישת שרת נודעה משמעות כפולה – היא היתה תמרור שהצביע על התמוטטותה הסופית של האסכולה המתונה במישור יחסיה של ישראל עם העולם הערבי וסילקה את המחסום הפנימי הרציני ביותר שעמד על הדרך אשר הוליכה את ישראל למלחמה כוללת במצרים. (פרופ' אבי שליים).

 

חזרה לדף הבית