דין-וחשבון במועצת המדינה הזמנית

תל אביב, 8 ביולי 1948

רקע היסטורי

הויכוח עם המתווך על הצעותיו המדיניות נבלם ונדחה משום דחיפותן היתרה של בעיות ההפוגה. לקראת תום תקופת ארבעת השבועות, שנקבעו להפוגה בתחילה, פתח הרוזן ברנדוט במשא-ומתן עם הצדדים על חידושה לירח נוסף, וכרך בפנייתו הצעה לפירוז העיר ירושלים. עם התקרב המועד לסיום ההפוגה הראשונה – 9 ביולי - גברה הוודאות כי הצד הערבי יבחר בחידוש הקרבות. ידו של המלך עבדאללה, שהפציר בשליטי ערב אחרים להסכים להארכת ההפוגה, הייתה על התחתונה. ראשי השלטון במצרים ובסוריה, שכל דאגתם לספק את היצרים המשולהבים של המוניהם, הכריעו את הכף למלחמה. אכן היו גם מפקדי צבא שעדיין קיוו להכריע את ישראל בשדה קרב. אבל עד היום האחרון הייתה השאלה תלויה ועומדת, ובינתיים נמשך המשא-ומתן בין המתווך לבין משרד החוץ הישראלי, בהנחה שההפוגה תוארך. עמדתה העקרונית של הממשלה הזמנית הייתה בעד המשך ההפוגה, אבל היא נאלצה להיכנס בדין-ודברים עם המתווך על כמה מתנאיה, בייחוד על אלה שנגעו להמשך העלייה במשטר ההפוגה ולסידורי הביטחון המיוחדים בירושלים, שהיו כרוכים בתוכנית פירוז עיר הקודש.

 

*   *   *

 

חברי המועצה,

ישיבת המועצה האחרונה נתקיימה ביום ב' בערב (5.7.1948) ובה אושרה הצעת הממשלה בדבר קווי התשובה להצעותיו היסודיות של המתווך מטעם או"ם, הרוזן ברנדוט. למחרת נמסרה התשובה הזאת, מנוסחת בכתב, לידי המתווך, וכתב התשובה נתפרסם בעיתונות. המתווך ענה על התשובה בכתב, ותשובתו תחייב תשובה מצידנו.

אך העניינים לא הוסיפו להתפתח לפי מסלול זה של חילופי דעות על הבעיות המדיניות הגדולות של מדינת ישראל ושל ארץ-ישראל כולה, שכן בינתיים הועמד על הפרק עניין ההפוגה בכל הדחיפות ובכל החריפות. הממשלה דנה בשאלה זו פעמים אחדות והגיעה למסקנות מסוימות.

בשאלת הארכת ההפוגה כשלעצמה, על-פני כל הארץ, הייתה עמדת הממשלה הזמנית חיובית. הממשלה החליטה להודיע למתווך כי היא מוכנה להארכת ההפוגה, ובמשא-ומתן שהיה לנו בעל-פה נקבע כי ההפוגה תוארך – אם גם הצד שכנגד יסכים לכך – ל-30 יום החל מיום ו', זאת אומרת מחר, שעה 10 בבוקר לפי שעון ישראל.

 

משא-ומתן על תנאים

היו שתי שאלות שהעיקו עלינו בייחוד לרגל תנאי ההפוגה, או לרגל אי מילוי תנאי ההפוגה. הראשונה הייתה העלייה, והשנייה – אספקת המים לירושלים.

בשאלת העלייה הודענו, כי איננו רואים אפשרות להמשיך באותו משטר, הכופה על עולים בגיל גיוס הסגר במחנות [המעפילים בקפריסין והעקורים באירופה], דבר שלא ייתכן משום בחינה אנושית. לאחר משא-ומתן קצר הסכים המתווך לבטל את ההגבלה הזאת ולאפשר לנו להביא אנשים בגיל גיוס – אותו מספר אנשים, שלדעתו יהא מותר לנו להביא לפי ההגבלה הידועה – על-מנת שיהיו חופשים בארץ, ואנו נקבע שיטה של בדיקה ניסיונית מזמן לזמן, להבטיח כי אנשים אלה אינם מתגייסים לצבא. זהו תנאי מפורש מתנאי ההפוגה. הנה כי כן, אותם האנשים שהוכנסו למחנות יצאו מחר לחופשי, בין אם ההפוגה תוארך בין אם לא תוארך.

לגבי השאלה השנייה, המצב הוא שהשלטונות הערביים הנוגעים בדבר, שלטונות עבר-הירדן ועיראק – באשר עבר-הירדן חולשת על תחנת [השאיבה] לטרון, ועיראק חולשת על מקור המים בראש-העין – לא איפשרו את הזרמת המים לירושלים. המתווך הודיע כמה פעמים לממשלות אלו ולשלטונותיהן הצבאיים, כי הוא רואה בזה הפרת ההפוגה, אך הדבר לא סודר. סוף-דבר הוא שהמתווך הסכים להצעתנו להודיע על מצב הדברים למועצת הביטחון, ושלח אתמול מברק לנשיא מועצת הביטחון, בו הוא קובע כי בעיכוב הזרמת המים לירושלים יש משום הפרת ההפוגה והוא מבקש, כי לקראת חידושה של ההפוגה תשמיע מועצת הביטחון בעניין זה דברים ברורים.

רצוני להוסיף: ידוע לנו ממקורות מהימנים, שאין דיוקם מוטל בשמץ ספק, כי עמדתה של ממשלת עבר-הירדן בשאלת הזרמת המים נקבעה על-פי חוות דעתו של הנציג הבריטי בעבר-הירדן או, על-כל-פנים, נסתייעה בחוות דעתו, וזה מצא כי אין לפרש את תנאי ההפוגה כמחייבים חידוש הספקת המים לירושלים. המתווך נקט עמדה מנוגדת לכך.

מלבד שאלת ההפוגה בארץ כולה, עמדו לדיון כמה שאלות הנוגעות להצעות הפירוז של המתווך: א) ירושלים; ב) מסילת הברזל מחיפה לירושלים; ג) שטח הנמל בחיפה; ד) בתי הזיקוק בחיפה. פירוזו של כל אתר ואתר וטעמו בצדו. על כל אחד ואחד היה דיון ונקבעה בו עמדתנו הברורה כלהלן:

 

תוכנית פירוז ירושלים

לגבי ירושלים – ראשית, הבענו נכונותנו לדון בהצעת הפירוז, אך עדיין לא נתנו את תשובתנו הסופית. הבהרנו בינתיים את תנאי הפירוז, שנקבעו בנוסחה ברורה למדי. נקבע, כי הכוונה היא לפירוק הכוחות הצבאיים, היהודיים והערביים, או לסילוקם מן העיר העתיקה. הודענו, כי לא יוצאו ולא יסולקו יהודי ירושלים המגוייסים ומזויינים כיום להגנתה. אך הכוונה היא כי תוך תקופת הפירוז – וזו צריכה להיות תקופה מוגבלת בזמן – לא יפעל לא כוח יהודי ולא כוח ערבי בתחומי העיר ירושלים כולה.

שנית, נקבע כי בתקופה הזאת יפעל בתחומי העיר כוח צבאי בינלאומי להגנתה ולשמירת הביטחון בתוכה.

שלישית, נקבע כי גם בזמן פירוזה תפעל בירושלים משטרה יהודית באזורים היהודיים ומשטרה ערבית באזורים הערביים.

רביעית, נקבע כי בתקופת הפירוז לא יתערבו השלטונות הצבאיים הבינלאומיים התערבות כלשהי במינהל העיר, ולגבי מינהל העיר והשליטה הממשית על חלקיה השונים יישמר המצב הקיים, זאת אומרת, היהודים יוסיפו להחזיק בכל אותם חלקי העיר שהם מחזיקים בהם כיום, ללא כל שינוי.

חמישית, נקבע כי כל עניין הפירוז איננו חורץ מראש את מעמדה של ירושלים לעתיד לבוא ואת פתרונה הסופי של בעיית ירושלים, וממשלת ישראל שומרת את כל זכויותיה ואת כל תביעותיה לגבי הפתרון הסופי.

שישית, נקבע כי בתום תקופת הפירוז רשאים הכוחות הצבאיים של ישראל להחזיר את המצב לקדמותו מבחינה צבאית, כפי שהיה ערב הפירוז.

אלה הם התנאים שנקבעו מתוך בירור ונרשמו, בלי שתבוא לעת-עתה הסכמה של ממשלת ישראל על הפירוז כשלעצמו. אך הממשלה הסכימה, כי אם לא יסכים הצד שכנגד להאריך את ההפוגה בארץ כולה, תהא הממשלה הזמנית לישראל מוכנה – במידה שהדבר תלוי בה – להאריך את הפוגת האש בירושלים, כדי לאפשר את המשך המשא-ומתן על פירוזה, ואחר-כך – את הגשמת ההסכם על הפירוז, אם יושג הסכם כזה.

יתר על כן, לגבי הארץ כולה החליטה הממשלה הזמנית להיענות לבקשתו של המתווך, שאם לא יוסכם על הארכת ההפוגה לתקופה מסויימת – והמדובר היה על 30 יום – תהיה הממשלה הזמנית מוכנת להסכים להארכת ההפוגה ל-3 ימים, כדי לאפשר תוך שלושת הימים האלה –זאת אומרת מחר, הוא יום ו', שבת ויום א' – את הוצאת המשקיפים והמפקחים של או"ם ממקומותיהם ומעמדותיהם, למען יוכלו להסתלק משם בשלום וללא סכנת נפשות.

אשר להצעות פירוז אחרות, הודענו כי אנו מתנגדים לכל פירוז-שהוא של מסילת הברזל בין חיפה לירושלים, במידה שהיא עוברת בתחום ישראל. לעומת זה, אם יש לאו"ם צורך להביא אספקה לירושלים – הן בשביל האוכלוסייה והן בשביל הכוח הבינלאומי – נהיה מוכנים לאפשר מעבר חופשי ובטוח בדרכים לרכבות ולשיירות, שיסיעו בשטחנו אספקה תחת דגל או"ם ובחסות או"ם, בלי שהדבר יגרום לפירוז כלשהו. המתווך הודיע כי הוא מסתפק בזה לחלוטין, אף לא התכוון תחילה ליותר מזה.

רצוני להוסיף, כי אחד מתנאי הפירוז כשלעצמו הוא כי בדרכים העוברות על-פני השטח הנתון לשליטתנו כיום, אנחנו רשאים להוביל כל אספקה חוץ מחומרי מלחמה, וכי בכלל יש להבטיח לירושלים בתקופת הפירוז אספקת מזון, דלק וחומרים חיוניים אחרים, שאינם מיועדים לשימוש צבאי, בלי כל הגבלת הכמות – ולא לפי העיקרון שנקבע בהפוגה הקודמת, כי יש לשמור על מיכסה מסויימת באספקה כדי להבטיח שלא יוטב ולא יורע מצבנו מכפי שהיה קודם.

אשר לנמל חיפה, הודענו על אי-הסכמתנו לפירוז שטח הנמל, באשר אנו רואים בזה הפקעה, לפחות במידה מסויימת, של שטח נמל זה מרשותנו הגמורה והחופשית. אומנם, הרוזן ברנדוט הסביר כי פירוז שטח נמל חיפה אין פירושו הפקעת הנמל מריבונותה של ישראל, אף לא שינוי כלשהו בסידרי עבודת הנמל; הנמל נישאר בהנהלת ממשלת ישראל, אך יימצא בו צבא בינלאומי ולא צבא ישראל, ואין הנמל יכול לשמש לייבוא של נשק וחומרי מלחמה. את ההצעה הזאת דחינו, אך אמרנו: אם תפורז ירושלים, ויהיה צורך להיזקק לנמל חיפה לשם פריקת המטענים המיועדים לאוכלוסיית ירושלים בשלטון או"ם, נהיה מוכנים לעיין בהסדרים שיאפשרו את פריקתם של מטענים אלה בתנאים של ביטחון, בלי שנזדקק לפירוזו של שטח איזשהו.

לבסוף הודענו על אי-הסכמתנו הגמורה לפירוזם של בתי הזיקוק.

את כל פרשת הדיון על הפירוז ליווינו בהסברה, שאם גם מוכנים אנו לעיין באפשרות של הכנסת צבא בינלאומי לירושלים, הרי הדבר יהיה מוגבל אך ורק לתחומה של ירושלים, ובשום פנים לא נסכים לראות צבא לא-ישראלי איזשהו בחיפה או באיזה חלק אחר של מדינת ישראל, אף לא בשטחים הכבושים כיום בידי ממשלת ישראל.

 

הערבים דוחים הארכת ההפוגה

בזה, בערך, נסתכם אתמול המשא-ומתן שלנו עם המתווך והדברים נקבעו בכתב. אתמול הבטיח המתווך, כי בבואו אחר הצהריים למשרד החוץ כבר יביא לנו את תשובת הערבים לגבי הארכת ההפוגה ולגבי הפירוז, אך בבואו נאלץ להתנצל כי תשובת הערבים מתמהמהת ועדיין אינה בפיו; הובטח לו כי תימסר במשך הלילה והוא הבטיח להודיעה לנו הבוקר. ובאמת, הבוקר נמסרה לנו תשובת הערבים – קודם בשיחה טלפונית מחיפה בינו ובין משרד-החוץ, ואחרי-כן בכתב. במסירה הראשונה נאמר:

א) כי הערבים דוחים את הארכת ההפוגה;

ב) כי הם שוללים כנראה גם ארכה קצרה של שלושה ימים;

ג) כי הם אינם נותנים תשובה ישירה להצעת פירוז העיר ירושלים, אבל יש לפרש את תשובתם כהסכמה לפירוז העיר העתיקה בלבד.

המתווך הוסיף, כי הוא מודיע מייד את הדברים למועצת הביטחון, וכשלעצמו, אם לא יקבל הוראות אחרות, יתרכז עכשיו בבירור הצעתו בדבר פירוזה של ירושלים. אחר-כך הוסבר לנו, כי הוא ינסה לברר אם בכלל מוכנים הערבים לתת הסכמה עקרונית לפירוז ירושלים; אם כן – ייכנס במשא-ומתן איתם על פרטים, ואם לא – הרי שיש להסיק כי הדבר נכשל לפי שעה.

מתוך החומר שהומצא לנו אחר-כך בכתב, ושיש בו סיכום מסויים, כנראה לא-מלא, של תשובת הערבים – באשר הם הבטיחו להמציא את תשובתם המנוסחת בכתב רק מחר – אפשר ללמוד משהו על גישת הערבים לעניין. טענת הערבים היא כי הם אינם רואים אפשרות לעצמם להאריך את ההפוגה נוכח הניסיון שהיה להם בארבעת השבועות האחרונים. יש להסיק מזה, כי הערבים ינסו להצדיק את הפרת ההפוגה, או הפסקתה מצדם, על-ידי כל מיני חטאים שלנו, כביכול, בהפרת ההפוגה במשך ארבעת השבועות, אם כי ארבעה שבועות אלה מלאים כרימון מקרים של הפרת ההפוגה בידי הערבים, הפרות קלות והפרות חמורות מאוד, שגרמו לקורבנות אדם שלנו בכל חלקי הארץ, לרבות ירושלים.

אשר לשאלת ירושלים, הרי בתשובתם למתווך מסבירים הערבים, כי קדושת ירושלים מצומצמת בעצם לתחומה של העיר העתיקה, ואילו זו נתונה לשלטונם, וחזקה עליהם כי יֵדעו להגן ולשמור על המקומות הקדושים אשר בה. הם ייתנו לכל דורש לגשת למקומות הקדושים לו (וזה בשעה שעד היום לא נתאפשרה הגישה לכותל המערבי ליהודי ירושלים וליהודים בכלל, וקיימת רק הודעת מפקד "הלגיון" בעיר העתיקה, כי אמנם מוכן הוא, עד כמה שהדבר תלוי בו, לפתוח את שערי העיר להולכים לכותל, אך איננו יכול לקבל על עצמו את האחריות כי צלפים בלתי-סדירים לא יפתחו אש על היהודים בדרכם אל הכותל או על-ידו, ולכן, אם הם נכנסים לעיר העתיקה, הם נכנסים על אחריותם ולא על אחריותו). בתשובתם הם אומרים כי עכשיו יש לסמוך עליהם בכל אלה, אך אם היהודים יתקיפו את העיר העתיקה, הרי הם יתחייבו בחילול הקודש ובהפרת השלום בעיר העתיקה. לכן אין לראות כי הם מוכנים להסכים אפילו לפירוז העיר העתיקה, אלא הם רוצים, כנראה, כי האומות המאוחדות יסמכו עליהם שהם ידעו לשמור על אותו שטח ועל המקומות הקדושים הנמצאים בו.

בזה נסתיימה, לפי שעה, פרשת המשא-ומתן בינינו לבין המתווך בשאלות ההפוגה והפירוז. המתווך הודיע לנו, כי הוא מוציא את המקשרים והמפקחים שלו ממקומותיהם ומשאיר חבר אנשים מצומצם בתל-אביב לשם קשר איתנו ולשם עמידה על התפתחות העניינים. הממונים על הפיקוח בעמדות שונות יסולקו גם מן השטחים של ישראל וגם מן השטחים של הערבים, בין בארץ-ישראל ובין בארצות השכנות. יישארו, כאמור, סגל מצומצם בתל-אביב ואיש אחד או שניים בירושלים.

רצוני להוסיף בהזדמנות זו, כי בינתיים נקבע והוצא לפועל הסדר לגבי פירוזו של הר הצופים, הן בחלקו היהודי והן בחלקו הערבי. בחלקו היהודי – בתחום האוניברסיטה ובית-החולים "הדסה"; ובחלקו הערבי – בתחום בית-החולים "ויקטוריה אוגוסטה" (המוסד הגרמני הידוע). בתחומי שני המקומות האלה הוחלפו אנשי צבא בשוטרים. באוניברסיטה וב"הדסה" יש עכשיו 85 שוטרים יהודים מזויינים ועימם 20 שוטרי או"ם; ובתחום בית-החולים "ויקטוריה אוגוסטה" יש 40 שוטרים ערבים ועימם 10 שוטרי או"ם. יש להמתין ולראות אם יתקיים הסדר זה או לא. לעת-עתה לא הסכמנו להתחייב על החלפת כל השוטרים היהודיים המזויינים בשוטרי או"ם – כדי לראות איך יעלה הניסיון הזה.

 

שוב עומדת ישראל הכן

העניינים הנוגעים לגורל ההפוגה – לגורלה הסופי, או לחידוש המלחמה בארץ – נחתכים לא רק על-ידי העובדות שנוצרו וייווצרו בארץ, כי אם גם בדיונים המתנהלים בעצם השעות האלה במועצת-הביטחון בלייק-סכסס. הבוקר קיבלנו מברק מן המזכיר הכללי של האומות המאוחדות, שנישלח על שם משרד החוץ של ממשלת ישראל, בו הוא מודיע לנו את הנוסח של החלטת מועצת הביטחון, הדורשת משני הצדדים במפגיע לקבל את הצעת המתווך ולהסכים להארכת ההפוגה.

בעת ובעונה אחת עם קבלת מברק זה נתקבלו ידיעות על חידוש התוקפנות הערבית בדרום הארץ. הגיעה ידיעה על התקפה חדשה של הצבא המצרי נגד העמדות שלנו, שבוצעה על-ידי שני טורים ממוכנים ויחידות של חיל הרגלים וגררה אחריה קרב בינינו לבינם. ענינו על מברקו של המזכיר הכללי, כי עוד אתמול הודענו למתווך על הסכמתנו להארכת ההפוגה ועל הסכמתנו לדון על פירוז העיר ירושלים, וכי הבוקר הודיע לנו המתווך כי הערבים מסרבים, וכבר נתקבלו הבוקר ידיעות על חידוש ההתקפה בידי הצבא המצרי. כן הודענו, כי צבאותינו עומדים הכן בכל החזיתות לפעולה נמרצת, אלא שיחד עם זה מעוניינת מאוד הממשלה הזמנית לדעת מהי ההחלטה שתקבל מועצת הביטחון בשעת החירום הזאת.

 

 

לפרק הבא